איזה דברים טובים קורים כשהולכים לבד בהרים ?
טיול לצפון יוון ודרום אלבניה – פרק 3
חזרתי חזרה בדרך שהובילה מטה חזרה למישור שבו ממוקמת העיר והגעתי לאחר כמה דקות לכפר הקטן Drenovë שממוקם במורדות ההרים (https://maps.app.goo.gl/AtUp1d3dwt2WfhvM6).
חניתי במרכז הכפר שחוסה תחת צלע הר שבראשו ממוקם צלב גדול עם כנסיה קטנטנה. לאחר שיחה קצרה עם אחד התושבים באחד הבתים שברך אותי לשלום והראה לי את הדרך, התחלתי בטיפוס תלול כלפי מעלה. למזלי הוא לא היה ארוך ואחרי כמה התנשפויות במעלה ההר הגעתי לצלב ולכנסיה, כשנוף המישור והעיר נפרסים מטה. שם פגשתי את Ardit, אלבני שגר בעיר והחליט לעלות לכנסיה ולצלצל בפעמונים שצלילם נשמע למרחוק. כמו הרבה אלבנים גם הוא מעשן (ועוד הדליק סיגריה במנוחה שהוא עשה בטיפוס לראש ההר) וכבר צמחה לו כרס קטנה. אם יש דברים שאני מעז להעיר בעדינות ולתרום מהידע שלי בכל רחבי העולם זה עישון סיגריות והנזקים שלו, ותרגול ספורט והחשיבות שלו. פה היה לי עם מי לדבר כי Ardit הבין בסך הכל על מה אני מדבר והסכים איתי וסיכמנו שהוא יבצע את הטיפוס הזה פעם בחודש ואולי – רק אולי – יצמצם בצריכת הסיגריות שלו. מעבר לזה שוחחנו על ישראל והכלכלה המקרטעת של אלבניה ואולי – רק אולי – אוכל בכל זאת להשיג לו עבודה בישראל בשכר שאפילו לא ניתן לחלום עליו באלבניה. אחרי 20 דקות שיחה, נפרדתי ממנו והמשכתי במסלול שהקיף את ראש ההר. מעט שלג התחיל לרדת ושמחתי על האפשרות להזיז את הגוף ולהתחמם. המסלול שהיה חשוף ונתון לרוחות קרות שיחד עם שלג שירד הכבידו על ההליכה, נכנס לתוך חורשת עצים שהגנו מפני התנאים הללו ואפשר היה קצת להתחמם. לאחר שהשלג הפסיק לרדת והשמש יצאה קצת מבעד לעננים, והמסלול התחיל להוביל לכיוון מטה, כבר אפשר היה להוריד את הכפפות, וההליכה בשביל הרחב והנוח הפכה קלה יותר. המסלול נכנס לתוך יער, יצא ממנו ולמעט שתי פעמים שהיה צריך להקיף קצת את המסלול בגלל בוץ כבד שמילא אותו, שאר הדרך היתה נוחה למדי.
לאחר כשעה של ירידה הגעתי למפעל חלוד ונטוש שנראה שהוא נמצא במצבו כבר הרבה שנים,והדבר החי היחיד בו היו כמה חתולים שחיו באיזור והפיחו קצת חיים בשקט השולט.
משם התחברה הדרך עם נהר שזרם לשמאלה והמשיכה לצידו. המים שצפו, והיו לרחש היחיד שליווה אותי לאורך כל הדרך. לעיתים צלילים חזקים יותר של רחש המים הגיעו כשהתגלו מפלים מקסימים שנבנו כמה פעמים לאורך תוואי הנהר. עצי צפצפה מכסיפה עירומים ליוו את הדרך מדי פעם, זקופים וישרים, נפוצים במיוחד על גדת נהרות ונחלים. לקראת סיום המסלול חזרה לכפר התגלתה כנסיה קטנטנה שניצבה על גבעה בצידו השני של הנהר. עוד כמה דקות והגעתי חזרה לכפר, שמח לשתות משקה חם בכיכר הכפר. בבית הקפה ישבו כמה תושבים מקומיים, רובם מבוגרים למדי ששמחו לעזור לי בשאלה שהיתה לי.
לאחר התחממות סביב תנור העצים בבית הקפה שמחתי לחזור חזרה לעיר ולבית המלון, ולאחר מנוחה וארוחת צהריים כשבעצם היה כבר כמעט ערב, פרשתי לישון עייף וממש רוצה.
למחרת היה לי זמן קצוב באלבניה – באותו הערב כבר הייתי צריך לחזור חזרה לסלוניקי בדרך של למעלה מ-250 ק’מ לכיוון מזרח. בבוקר יצאתי לכיוון צפון מערב לבקר בישוב ההררי היפיפה Voskopojë – כפר עתיק ששימש מרכז תרבות ומסחר של קבוצת ה-Aromanians הבלקנים, והקימו בו את בית הדפוס הראשון של האימפריה העותומאנית לפני כ-300 שנה. רחובות הכפר היו מרוצפי אבנים, ובסיבוב קצר אפשר היה לראות מבנים עתיקים ובתים יפים, כשמסביבו יערות ירוקים ונחל קטן זורם בקצהו. אחרי סיבוב קצר ברחובות שהיו ריקים למעט לא מעט עובדי בניין ששיפצו או בנו בתים ומבנים ותיקים וחדשים, נכנסתי לבית קפה שהיה מלא בגברים בלבד, כולם מקומיים, שמילאו את החלל הקטן בעשן סיגריות כבד, שמעו מוזיקת רוק בווליום גבוה בערוץ טלוויזיה גנרי ושיחקו קלפים בחבורות חבורות. כשנכנסתי פתאום כולם השתתקו למראה הזר שהגיע. ביקשתי כוס שוקו חמה לאור הקור ששרר בחוץ, וחלקתי שולחן עם בחור מבוגר כי לא היו שולחנות פנויים אחרים.
לאחר מכן יצאתי חזרה לכיוון הגבול היווני, לא לפני שקניתי בורקס תרד אחרון באלבניה ומשקה Ayran שהיו ממש לא מוצלחים. חציית הגבול היתה מהירה למדי ומצאתי את עצמי שוב בין כבישים מפותלים וריקים מרכבים, שחוצים יערות עירומים, נחלים זורמים והרים. הזכרון הטרי והנעים של הכפר Agios Achillios הביא אותי לעצור שם בדרך חזרה הביתה לעוד כמה רגעים של שלווה.
משם הדרך חזרה הביתה, כמו מים שזורמים מנחלים קטנטנים ומצטרפים לנחלים אחרים ויוצרים נהר אחד גדול ורחב, גם היא הובילה מכבישים עקלקלים וצרים עד לכביש הרחב, העמוס והמהיר A2 לכיוון מזרח עד לסלוניקי, לשם הגעתי כבר אחרי רדת החשיכה, מלא בחוויות שצמאות לדפים שיימלאו אותן.
.
/