ארבע קילומטרים, נסיעה בטרקטור ותה ללא הפסקה: יום מחוץ למסלול בהרים בדרום מערב טורקיה

הגעתי לדרום מערב טורקיה, אחרי ביקורים חוזרים ונשנים לאורך ולרוחב המעצמה העצומה, בעיקר דווקא בצידה המזרחי. התמקמתי בכפר שקט ליד elakummaP , בדרום מערב המדינה בין אנטליה לאיזמיר, וביקרתי באתר בריכות המים המפורסם במקום עם מאות תיירים במקביל. כשסיימתי קראתי על מערה מעניינת עם מים זורמים בתוכה באחד הכפרים באיזור.
בבוקר למחרת לקחתי מיניבוס לעיר המחוז ilzineD ומשם לאותו הכפר. מעט לפני שהגענו, הנהג עצר לי שאם אני רוצה להגיע למערה, אני צריך ללכת בצידו השני של הכביש למרחק של 4 קילומטרים. ההליכה לאורך איזור התעשייה המכוער של הכפר היתה מלא במוסכים, משאיות תובלה וערימות גדולות של אשפה ופסולת בניין. לאחר 5 דקות עברתי ליד בית קפה עם פועלים ושאלתי אותם על המערה. בעל בית הקפה הזמין אותי לתה וישבתי לשוחח איתו ועם הקבוצת גברים בשולחן ליד. משאיות וטרקטורים עברו בכביש כל הזמן הלוך וחזור. אחרי רבע שעה, מישהו מהקבוצה ליד אמר לי שהוא ייקח אותי למערה. ישר התלהבתי ואז ראיתי אותו עולה על טרקטור. פעם ראשונה שיש לי טרמפ על טרקטור. ישבתי על הצד וכל הדרך הוא הסביר לי על הגידולים שעברנו לצידם -עצי דובדבנים, תפוחים, אפרסקים, וכרמי ענבים. בגלל שהדרך היתה מלאה במים לפעמים ואני ישבתי בצידו של הטרקטור,הוא ממש השתדל לנסוע בצדי הדרך היבשים להימנע מסילוני בוץ ומים. אחרי רבע שעה הוא הוריד אותי ליד המערה ושילמתי לו מעט.
במערה באותו הזמן היו מעט מאוד מבקרים – היא מורכבת מבריכה חיצונית בה דגים שוחים דגים וחלק אליו יורדים מתחת לאדמה. שם זרימה של מים עם גופרית יוצרת נטיפים לבנים, בריכות, מפל וצמחייה. למרות שהמערה קצרה, לשמחתי היא היתה ממש יפה. עלות הכניסה כניסה – שקל וחצי.
במערה פגשתי משפחה מקזחסטן שביקשו שאצלם אותם. 2 דקות אחרי שיצאתי מהמערה חזרה לכביש הראשי גם הם יצאו ברכב שלהם ושאלתי אותם אם הם מוכנים לקחת אותי לכביש הראשי ולשמחתי הם הסכימו. קראתי על מסלול הליכה עם מפל בהרים ליד כפר, שנמצא בדרך חזרה ל-Denizli.
המשפחה עצרה לי על הדרך הראשית ליד הפניי העולה ה לכפר. חציתי את הכביש הראשי ולא עברה דקה מהרגע שהתחלתי ללכת במעלה הדרך, וזקן בן 74 עם מכונית ישנה מאוד הגיע ולקח אותי לכיוון הכפר. למרות שהמקום שרציתי להגיע אליו היה מרוחק יותר מהכפר אליו הוא נסע, בכל זאת הוא הסיע אותי לכפר המרוחק יותר, לא הסכים לקבל כסף ועוד התעקש שאשתה תה איתו בבית קפה. אחרי רבע שעה נפרדנו ואני התחלתי לטפס לכיוון המסלול. הדרך עברה בחורש ים תיכוני מלא אורנים. מידי פעם עברה מכונית או אופנוע. אחרי חצי שעה הגעתי לאתר פיקניק עם ברזיית מי מעיין (בטורקיה כשיוצאים ליערות ולטבע, בהרבה מקרים לא צריך לקנות מים, תמיד תהיה ברזייה עם מים מעולים בכל כפר או חורשה או דרך כפרית). המשכתי בדרך במעלה ההר עוד שעה עד שהגעתי למפל.
כשהגעתי – התאכזבתי מהמפל – מעט מים זורמים עם צמחייה מעטה סביבם. אפילו בריכה לא ממש נוצרה שם. ישבתי שם חצי שעה והחלטתי לחזור חזרה לכפר. באתר הפיקניק, בדרך חזרה, היתה משפחה ולידה ברזיית המים היתה אשה נוספת שבישלה על מדורה סיר ענק עם פירות אדומים. מילאתי מים והיא התעקשה לתת לי אוכל. הסכמתי והיא התקשרה לבעלה שבא מהכפר ושוחחנו. הוא סיים תפקיד של 35 שנים בתור אימאם של מסגד עתיק בכפר שפעם היה כנסייה יוונית. בינתיים הצטרפו עוד שני צעירים לשיחה וילדים, ולמרות שחשבתי שכולם קשורים איכשהוא אחד לשני, מאוחר יותר התברר לי שזה לא המצב, ואין קשר בינם לבין האשה ובעלה אלא עשו פיקניק והם בכלל כורדים מהכפר. הם היו נחמדים וחברותיים מאוד והביאו לי תה טורקי, תה ורד הבר, תפוח אדמה מהמדורה ועוד, שהנעימו את הזמן שלנו כשדיברנו על הכלכלה המדרדרת של טורקיה, מחירי הסיגריות, הגירה לגרמניה ועוד. אחרי שהחלפנו טלפונים ונפרדתי מהם, ובעלה של האשה, האימאם של המסגד – לקח אותי ברכב שלו חזרה לכפר ושם הראה לי את הכפר ואת הכנסייה שהפכה מסגד – שהתגלתה כקטנה ויפה מאוד והם השאירו בה אלמנטים מהזמן בו הוא תפקד ככנסייה. בדיוק כשהגענו התקיימה תפילה וחיכיתי בצד ואז האימאם הנוכחי והמארח שלי הסבירו על המבנה. לאחר מכן הוא לקח אותי להכיר את הבן שלו ומשם לתחנה מרכזית לקחת מיניבוס חזרה ל-ilzineD ומשם ל-elakummaP. איזה יום… הגעתי חזרה ב-00:02 עם יום נוסף, מלא בחוויות.