מסע לבוסניה: מה קורה כשיש ביום 42 שעות בלבד ?
טיול לבוסניה – פרק 1
איך אני אוהב את המסעות האלו – תוך פחות מ-24 שעות בבוסניה וכבר המחברת מלאה בחוויות, רישומים ורגעים בלתי נשכחים. כל טיול כזה מרגיש כמו התעוררות – של החושים, של הרוח, של הסקרנות.
נחתתי כמעט בחצות בסרייבו, אחרי טיסת המשך קצרה. שדה התעופה הקטנטן קיבל את פניי כמו שמקבלים חבר ותיק – בלי המולה, בלי מסועים אינסופיים או מסדרונות מתפתלים. כל התהליך לקח דקות ספורות, וכעבור צעידה רגלית של עשר דקות בחשכת לילה שקטה, כבר עמדתי מול הגסט האוס שהוזמן מבעוד מועד. איך אני אוהב את שדות התעופה המיניאטורים הללו – ממש 50 מטר מהשדה – דירות, בתים, שכונה של ממש, בה הבתים צופים על מסלול ההמראה. הקרבה הזאת מזכירה לי שוב את כל מה שאני אוהב בבלקן – כמו בשדות התעופה הקטנים של סקופיה, בלגרד או פודגוריצה.
בחסות השקט הלילי מצאתי את המקום – גסט האוס קטן עם שלושה חדרים בלבד, מקלחת ושירותים משותפים, בבית של משפחה מקומית. החדר שלי היה פשוט אך נקי, היה שקט מאוד בחוץ, והמחיר – רק 65 ש"ח ותוך זמן קצר קרסתי למיטה קצת לפני שתיים בלילה, מותש.
התעוררתי לבוקר שקט, אירגנתי את התרמיל הקומפקטי שלי ויצאתי מיד לתפוס אוטובוס למרכז העיר – הייתי צריך לאסוף את הרכב השכור ולהתחיל במסע האמיתי. בתחנת ההשכרה קיבל את פניי בחור צעיר ונחמד, שהסביר על הרכב. כששאלתי מה ייקרה במידה ויהיו תקלות ברכב, הוא חייך ואמר בפשטות: "קח את המספר שלי." ביררתי אם אפשר להתקשר גם בלילה, במקרה הצורך. "ברור, אין בעיה," הוא ענה בלי להסס. טוב לדעת.
עליתי על הרכב ויצאתי לדרך, ליעד הראשון – מסלול הררי באזור ירוק ומרוחק, לא רחוק מהעיר. בדרך עברתי ליד גשר רכבת שנמתח מעל נחל יפהפה, בדרך שבין סרייבו למוסטר. עצרתי לצלם וראיתי כמה בתים עם גינות מטופחות. ניגשתי לדבר עם בחור צעיר שעמד עם משפחתו בגינה. כשהתעניינתי על המסלול שתכננתי, הוא אמר שהוא מכיר אותו היטב – אבל עכשיו, באביב, הדרך לשם בוצית במיוחד בגלל הפשרת השלגים. לדבריו, עדיף לנסות את המסלול בקיץ, כשאפשר לעבור ללא בעיה. הוא אפילו נתן לי את המספר שלו, לכל מקרה. נפרדנו בלחיצת יד, ואני חייכתי אליו ואמרתי – "זה אומר שנתראה פה שוב באחד הקיצים הקרובים.". באותו הרגע היתה לי הרגשה שזה אכן ייקרה.
שיניתי את התוכנית – ובחרתי במסלול אחר, מרוחק כחצי שעת נסיעה משם. איזו בחירה מוצלחת: האזור היה עוצר נשימה – מרבד דשא ירוק ורענן, יערות עבותים, פסגות הרים מושלגות שנראו כאילו צוירו בשחור-לבן, ומלון עץ יפהפה עם מסעדה שהשקיפה על הכול. יצאתי לדרך בשביל המטפס במעלה ההר. כבר בהתחלה נתקלתי ברועה כבשים – הוא הרגיע אותי שהכלבים שאיתו רגועים. נשמתי לרווחה. כלבים בטבע הם תמיד הדבר שמעורר הרבה פחדים ולחץ – כלבי רועים שמגנים על העדר וכלבים משוטטים.
ככל שעליתי, ההר התרוקן מאנשים. די מהר כבר הייתי לבד, מוקף עצים, רוח קרירה, ושקט מוחלט. פתאום הבחנתי בסרטים אדומים-לבנים קשורים על ענפי העצים. זה סימן אזהרה: "מוקשים." בבוסניה עדיין יש אזורים עם מוקשים מהמלחמה. הקפדתי לא לסטות מהשביל, הצעדים הפכו זהירים, ההליכה מרוכזת. התחיל לרדת שלג עדין, האדמה הפכה חלקה. המשכתי עד שמצאתי את עצמי במשטח שלג לבן ורחב, שבו אפילו עקבות לא היו. במרכזו זרם נחל קטן – נמס מהפשרת שלגים – שחתך את השביל. הבנתי שאין ברירה וחזרתי. למרות זאת, החוויה הייתה נהדרת.
חזרתי למטה, רעב, אכלתי ארוחת צהריים משביעה במסעדה הכפרית שבמלון – ואז המשכתי בנסיעה מזרחה לעבר העיירה Drina, שבתחומי רפובליקה Serbska. בוסניה, כפי שידוע, מחולקת לשתי ישויות פוליטיות – החלק הבוסני והחלק הסרבי, שבעל קשר הדוק לסרביה. הכניסה לרפובליקה סרפסקה מורגשת מיד – דגלי סרביה בכל פינה, לעומת בוסניה, ששם הנוכחות הלאומית שקטה יותר.
עצרתי בעיירה סרבית קטנה לשתות קפה. ישבתי בבית הקפה הכי שוקק חיים, לצידי שני צעירים. פתחנו בשיחה על המצב הפוליטי. לדבריהם, למרות החלוקה, בוסניה היא מדינה אחת, עם שתי ישויות, והם חיים יחד יחסית בשלום. אחד מהם אף שוטר בסרייבו. אותה שפה, אותו כסף – רק ממשל שונה. מעניין ומעודד לשמוע.
בהמשך הדרך, נכנסתי לקניון צר, פראי ועוצר נשימה. מצוקים בגובה של 90 מעלות עמדו מולי כקירות ענק, וביניהם – כביש צר מתפתל לצד נהר טורקיז שופע. כמה שהבטחתי לעצמי להמשיך בנסיעה, לא הצלחתי להתאפק – עצרתי, ירדתי, התקרבתי לנהר והתחלתי לצלם. לאורך הדרך – כפרים קטנים, בתים מפוזרים, טבע מרהיב, והשמש יורדת לאיטה.
בסוף היום הגעתי לעיירה השקטה Višegrad. שם, מעל הנהר הרחב, ניצב בגאווה הגשר העותומאני העתיק, כמו קטע מסיפור היסטורי. שני מלונות הדירות שניסיתי היו מלאים – אז מצאתי חדר קטן וחמים אצל משפחה מקומית, עם מקלחת משותפת עם זוג סרבי נוסף – הכל בעשרה יורו בלבד. נפלתי למיטה, הראש מלא ברשמים של פחות מ-24 שעות ובציפייה לחוויות של מחר.
.
/